בפני שתי בקשות: בקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, ובקשת המערער לפטור מחובת עירבון, או לחילופין, להארכת המועד להפקדתו.
הבקשה לסילוק הערעור על הסף
ביום 6.6.06 הגיש המערער לבית המשפט ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 29.12.05 (בת"א 6116/01). במסגרת ערעורו השיג גם על החלטת בית משפט השלום מיום 26.4.06 לפיה נדחתה בקשתו לביטול פסק הדין.
המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף. לטענתו, הערעור על פסק הדין הוגש לאחר חלוף המועד להגשתו. פסק הדין הומצא למערער, באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד אופיר עוזרי, לכל המאוחר ביום 16.1.06, וביום 25.1.06 אף הגיש המערער, באמצעות עו"ד עוזרי, בקשה לתיקון "טעות קולמוס" שנפלה בפסק הדין.
גם הערעור על החלטת בית המשפט לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין הוגש באיחור ובהליך שגוי: תחת להגיש בקשת רשות ערעור הגיש המערער ערעור על החלטה זו, ואף שהחלטת בית המשפט הומצאה לב"כ המערער כבר ביום 30.4.06, הוגש ההליך הערעורי לאחר חלוף 30 יום מיום ההמצאה.
המערער טוען כי פסק הדין ניתן, מבחינתו של המערער, במעמד צד אחד. פסק הדין ניתן מבלי שידע על קיומו של ההליך, מבלי שהסמיך את עורך הדין שהופיע בדיון לייצגו, ומבלי שניתן לו יומו בבית המשפט. על פי הוראת תקנה 398א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, פעל והגיש תחילה בקשה לביטול פסק הדין אשר הוגשה לבית משפט השלום כבר ביום 8.2.06, ובטרם חלף המועד להגשת הערעור. בהתאם, החל המרוץ להגשת הערעור עם מתן החלטת בית המשפט בבקשה זו, על מנת שלא יידרש בית המשפט לכפל הליכים באותו עניין עצמו. עוד הוא טוען כי מקום בו מוגש ערעור על פסק הדין גופו, ניתן להשיג בגדרו גם על החלטת בית המשפט בבקשה לביטולו.
לחילופין טוען המערער, כי גם אם טעה בפרשנותו את תקנה 398א', מן הדין להאריך לו את המועד להגשת ערעורו.
בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 26.4.06, ולאחר שבחן את הסוגיה באופן מעמיק, קבע כי אף אם נכונות טענותיו העובדתיות של המערער, אין לראות את פסק הדין שניתן, ככזה שניתן "על פי צד אחד", כי אין בהן כדי להקים זכות לביטולו של פסק הדין מכוח תקנה 201, וכי תרופתו של המערער היא בנקיטת תובענה עצמאית לביטול פסק הדין. המערער משיג, כאמור, גם על מסקנותיו אלה של בית המשפט.
השאלה האם פסק הדין הוא פסק דין שניתן "במעמד צד אחד", משליכה מאליה גם על המועד להגשת ערעור בעניינו. ככל שמדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, יחל המועד להגשת ערעור על פסק הדין, בהתאם להוראת תקנה 398א', מיום מתן החלטת בית המשפט בבקשה לביטולו, וממילא לא איחר המערער את המועד להגשת ערעורו. ככל שאין מדובר בפסק דין כזה, יש למנות את המועד להגשת הערעור מן היום בו נתקבל פסק הדין אצל המערער.
מאחר שסוגיה זו ממש הינה נושא, או אחד מנושאיו, של ההליך הערעורי שהוגש, איני סבורה שיש מקום להכריע בה במסגרת החלטה זו, ויש להותירה לבית משפט שלערעור. יתר על כן, גם אם אכן איחר המערער את המועד להגשת ערעורו, הנני סבורה כי יש להיעתר לבקשתו להארכת המועד, וזאת משני טעמים: האחד, מן הטעם שהמערער גילה דעתו, כבר עם הגשת בקשתו לביטול פסק הדין, כי אין הוא משלים עמו וכי בדעתו להשיג עליו. בנסיבות אלה אין בהארכת המועד כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות של המשיב או בציפייתו לסופיות ההליכים. הטעם השני הוא שהליך ערעורי נוסף בהתייחס לפסק הדין נשוא הערעור, אשר הוגש ע"י בתו של המערער ונתבעת נוספת באותו הליך, תלוי ועומד בפני בית המשפט. סבורני שיש בטעמים אלה במצטבר משום "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור.
יחד עם זאת, צודק המשיב בטענתו כי בכל המתייחס להשגותיו של המערער על החלטת בית המשפט בבקשתו לביטול פסק הדין, המדובר הוא ב"החלטה אחרת" אשר ערעור עליה מותנה בקבלת רשות לכך (ע"א 39/83 עיזבון המנוח אריה אלראי ז"ל נ' ליברמן, פ"ד לח (4) 428, ע"א 215/91 אגתן בע"מ נ' לים בע"מ, פ"ד מח(2) 43). יש למחוק, אפוא, את ערעורו של המערער ככל שזה מתייחס להחלטת בית משפט השלום מיום 26.4.06.
הבקשה לפטור מערבון
תכליתה של הפקדת עירבון בהליך ערעורי הינה להבטיח כי המשיב לא ייצא נפסד בשל חוסר יכולתו לגבות הוצאות שייפסקו לטובתו, מקום בו נדחה הערעור. השיקולים המתחרים בשאלת מתן פטור מהפקדת עירבון נמנו בשניים: האחד, כי אין לחסום בפני המערער את שערי בית המשפט, אך משום שהוא דל באמצעים ואינו יכול לעמוד בהוצאות הכספיות הכרוכות בהליך, והשני, כי יש להתחשב בהפסד שעשוי להיגרם למשיב, אם ידחה הערעור ולא ניתן יהיה לגבות את הוצאותיו (בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בנין בע"מ נ' בית הארחה-מעלה החמישה, ניתן ביום 29.8.05, וכן בש"א 3977/04 רע"א 2115/04 קבסא נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ,דינים עליון, כרך סח, 492 ).
תצהירו של המערער והמסמכים שצורפו לו מעידים על כך כי אכן אמצעיו מוגבלים. מאידך, לא ניתן כל הסבר כיצד עולה בידי המבקש להעמיד עורך דין לייצוגו. גם העובדה כי לא פרע עד היום אלא חלק מזערי מן החיובים שהוטלו עליו ע"י בית משפט קמא, פועלת לחובתו (ור' רע"א 3358/97 רשות הנמלים והחברות והרכבות נ' מסעדת אדר בע"מ, תק-על 97 (2) 38, בג"צ 269/01 רסולי נ' בית הדין הרבני האיזורי, תק-על 2001 (1) 1781).
בשים לב לשיקולים אלה, הנני מעמידה את גובה העירבון ע"ס 5,000 ש"ח.
המערער יפקיד את העירבון שנקבע עד ליום 25.9.06.
המזכירות
תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום י"ט באלול, תשס"ו (12 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.
__________________